ראפ כרמית הלבשה בע"מ נ' רופא

פסק דין

1. תביעה שטרית וכספית.

2. התובעת, ראפ כרמית הלבשה בע"מ הגישה לביצוע ,בתאריך 20.3.05, שיק מס' 87123 על-סך 7,500 ₪, ז.פ. 20/12/2004 (להלן : "השיק"), אשר נמשך מחשבון הנתבע מר רופא שמואל נסים (להלן : "הנתבע"). השיק חזר על ידי הבנק הבינלאומי הראשון, מהסיבה : "חתימת המושך אינה בסדר" (ראה הודעת בנק לאומי לישראל מיום 21/12/2004).

התובעת מפעילה רשת בוטיקים, והשיק נשוא דיוננו, ניתן לה לטענתה בתמורה לטובין אשר רכשה ממנה רעיית הנתבע, הגב' רופא רמה (להלן : "הנתבעת").

3. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטר, אשר התקבלה על ידי כב' הרשמת פומרנץ ב- 11/3/2008.

טענות הנתבע:

א. השיק לא נכתב על ידו, לא נושא את חתימתו ולא נמסר על ידו לתובעת או למי מטעמה. כתב היד על השיק אינו של רעייתו והיא אינה חתומה עליו.

ב. אינו חייב מאום לתובעת, והגשת השיק לביצוע הינו ניסיון להוצאת כספים בטענות שווא.

4. בהחלטה מ- 11/3/2008, ניתנה לתובעת רשות לתיקון כתב התביעה, באופן שהגב' רופא תתווסף כנתבעת מס' 2.

גרסת התובעת – ראיות - סיכומים

5. השיק נמסר לתובעת על ידי הנתבעת, בגין יתרת חוב שנוצרה לנתבעת אצל התובעת. החוב נוצר עקב רכישת בגדים אצל התובעת. הנתבעת הבהירה, כי השיק נחתם על ידי הנתבע, ומכל מקום נמסר לתובעת בידיעתו ובהרשאתו המלאים.

על כן, על הנתבעים לשלם לתובעת ביחד ולחוד את הסך של 7,500 ₪.

6. מטעם התובעת העידו, הגב' פוגל רחל, בעלת מניות ומנהלת אצל התובעת (להלן : "הגב' פוגל") , והגב' נורית קרן, אשר עבדה אצל הגב' פוגל בתקופה הרלוונטית (להלן : "הגב' קרן").

7. עיקרי גרסתן היא : הגב' פוגל העידה, כי השיק נמסר לה על ידי הנתבעת, תמורת בגדים שהביאה לביתה של הנתבעת ביחד עם הגב' קרן. הנתבעת ציינה בפניה, כי השיק נחתם על ידי הנתבע אשר אישר טלפונית את הרכישה. השיק היה חתום בחתימתו, אך לא היה כתוב בו הסכום. גב' פוגל לא זכרה מי כתבו, אלא שרק הנתבעת החלה לכתובו באדום והיא אמרה לה שאין לכתוב באדום.

עוד טענה גב' פוגל כי הנתבעת היתה ידועה לסוחרים נוספים כרוכשת בגדים בסכומי עתק ולא עומדת בתשלומים. הסוחרים הם: הגב' רונית אשר היתה לה חנות ברמות יצחק, מר אביהו, אצלו קנתה בעשרות אלפי שקלים והשיקים שמסרה חזרו.

עדות זו היא שמיעה אשר אינה קבילה.

מעדות הגב' קרן התברר, כי היא שמעה, שהתנהלה שיחה בין הגב' פוגל לנתבע, אך לא שמעה את דברי הנתבע, אלא את דברי הגב' פוגל. עם זאת אישרה, כי היא והגב' פוגל הגיעו לבית הנתבעת, והביאו לה בגדים.

8. התובעת בסיכומיה חזרה על עיקריה טענותיה, בבקשה לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד תמורת השטר, באשר הוכח, כי הנתבעת נטלה טובין מהתובעת ואשר תמורתן לא שולמה.

הנתבעים לא הוכיחו, כי השיק נגנב, לא הוכחה טענת זיוף, יש דמיון בין חתימת הנתבע על השיק ועל תצהירו וכן לחתימת הנתבעת, כפי שהוגשה לתיק המוצגים. גם אם הנתבע לא הוא שחתם על השטר, הרי שהחתימה נעשתה בהרשאתו ויש להפעיל את חזקת התמורה.

יש להעדיף את עדות עדי התובעת על פני עדות הנתבעים. עוד בעבר נתגלו קשיי גבייה מהנתבעים ונמצא, כי הנתבעת נותרה חייבת כספים גם לסוחרים אחרים (ראה לעניין שיטה ומעשים דומים במשפט האזרחי ע"א 104/64 מורגנווסר נ' ליטוינסקי, פד"י יח(3) 442, 448 (1964). היות ודברים אלו, הם כאמור לעיל עדות שמיעה, לא אתייחס אליהם.